שימוש בפטור ממס שבח לאחר פטירה, "מיהו המוכר"?
סעיף 1 לחוק הירושה קובע, כי לאחר פטירת אדם עובר עזבונו ליורשיו. כאשר בעת מכירת זכויות מקרקעין שהתקבלו בירושה, קובע סעיף 5(ג)(1) לחוק מיסוי מקרקעין כי יראו את המכירה כאילו בוצעה על ידי היורשים. דהיינו, במכירת נכסי העיזבון "המוכר" הינו היורש.
חריג לאמור לעיל קבוע בסעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין, אשר מעניק פטור ממס לדירת מגורים שנתקבלה בירושה. לפי הוראות הסעיף הזכאות לפטור נבחנת על פי המוריש. אומנם המוכר בפועל הינו היורש אך הפטור ניתן בהתאם למצב המוריש ביום פטירתו.
ברע"א 7816/06 בעניין בויאר, נדון מקרה בו מונה כונס נכסים למימוש המשכנתא ובטרם המימוש נפטר החייב. בית המשפט העליון חייב את היורשים לנצל את הפטורים שלהם. קרי, חל סעיף 5(ג) לחוק מיסוי מקרקעין.
בע"א 8265/03 בעניין אברמן נדון מקרה בו לאחר פטירת המוריש הוכרז עזבונו פושט רגל ומונה נאמן. מאחר וקודם הייתה הורשה ורק לאחר מכן הוכרזה פשיטת הרגל, נפסק כי חל סעיף 5(ג) לחוק מיסוי מקרקעין.
לאחרונה ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון בע"א 990/11 בעניין עזבון המנוח שמחה איתן ז"ל בפשיטת רגל. שם נקבע כי כאשר פשיטת הרגל הוכרזה טרם פטירת החייב, יראו את החייב כאילו הוא בעודו בחיים. בפסק הדין נדונה סוגיית "מיהו המוכר" בשני מישורים: דיני הקניין ודיני המס.
דיני הקניין: על פי פקודת פשיטת הרגל מוקנים נכסיו של חייב לנאמן, וההליכים נגדו ממשיכים גם לאחר פטירתו. כפועל יוצא מכך יש לראות את החייב כאילו הינו בחיים, ונכסיו מוקנים לנאמן.
דיני המס: סעיף 3 לחוק מיסוי מקרקעין קובע, כי במכירת זכות במקרקעין שהוקנתה לנאמן בפשיטת רגל יש לראותה כאילו נמכרה על ידי מי שממנו הוקנתה. הסעיף אינו מחריג מצב בו פושט הרגל נפטר. על כן, במקרה דנן הזכות הנמכרת הוקנתה לנאמן על ידי המנוח. על כן, יש לראות את המנוח כ"מוכר".
השופטת השאירה בצריך עיון את השאלה מה היה קורה לו המנוח לא היה זכאי לפטור לפי סעיף 49ב(1) בחייו, ורק לאחר פטירתו עברו ארבע השנים.
לאחר סקירה קצרה של שאלת זהות המוכר, במכירת זכות במקרקעין לאחר פטירה. לדעתי, תשובה לשאלה זו ניתן ללמוד מסעיף 49ב(5) אשר בודק את הזכאות לפטור ממס שבח "אילו היה המוריש עדיין בחיים...". דהיינו הזכאות צריכה להיבדק לפי יום המכירה ולא לפי יום הפטירה.
חריג לאמור לעיל קבוע בסעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין, אשר מעניק פטור ממס לדירת מגורים שנתקבלה בירושה. לפי הוראות הסעיף הזכאות לפטור נבחנת על פי המוריש. אומנם המוכר בפועל הינו היורש אך הפטור ניתן בהתאם למצב המוריש ביום פטירתו.
ברע"א 7816/06 בעניין בויאר, נדון מקרה בו מונה כונס נכסים למימוש המשכנתא ובטרם המימוש נפטר החייב. בית המשפט העליון חייב את היורשים לנצל את הפטורים שלהם. קרי, חל סעיף 5(ג) לחוק מיסוי מקרקעין.
בע"א 8265/03 בעניין אברמן נדון מקרה בו לאחר פטירת המוריש הוכרז עזבונו פושט רגל ומונה נאמן. מאחר וקודם הייתה הורשה ורק לאחר מכן הוכרזה פשיטת הרגל, נפסק כי חל סעיף 5(ג) לחוק מיסוי מקרקעין.
לאחרונה ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון בע"א 990/11 בעניין עזבון המנוח שמחה איתן ז"ל בפשיטת רגל. שם נקבע כי כאשר פשיטת הרגל הוכרזה טרם פטירת החייב, יראו את החייב כאילו הוא בעודו בחיים. בפסק הדין נדונה סוגיית "מיהו המוכר" בשני מישורים: דיני הקניין ודיני המס.
דיני הקניין: על פי פקודת פשיטת הרגל מוקנים נכסיו של חייב לנאמן, וההליכים נגדו ממשיכים גם לאחר פטירתו. כפועל יוצא מכך יש לראות את החייב כאילו הינו בחיים, ונכסיו מוקנים לנאמן.
דיני המס: סעיף 3 לחוק מיסוי מקרקעין קובע, כי במכירת זכות במקרקעין שהוקנתה לנאמן בפשיטת רגל יש לראותה כאילו נמכרה על ידי מי שממנו הוקנתה. הסעיף אינו מחריג מצב בו פושט הרגל נפטר. על כן, במקרה דנן הזכות הנמכרת הוקנתה לנאמן על ידי המנוח. על כן, יש לראות את המנוח כ"מוכר".
השופטת השאירה בצריך עיון את השאלה מה היה קורה לו המנוח לא היה זכאי לפטור לפי סעיף 49ב(1) בחייו, ורק לאחר פטירתו עברו ארבע השנים.
לאחר סקירה קצרה של שאלת זהות המוכר, במכירת זכות במקרקעין לאחר פטירה. לדעתי, תשובה לשאלה זו ניתן ללמוד מסעיף 49ב(5) אשר בודק את הזכאות לפטור ממס שבח "אילו היה המוריש עדיין בחיים...". דהיינו הזכאות צריכה להיבדק לפי יום המכירה ולא לפי יום הפטירה.
